אודות

הי, אני לילך שוסטר ואם הגעת לדף האודות שלי, סימן שהצלחתי לסקרן אותך.

אני נשואה לאלון (שעובד איתי בעסק ואחראי על כל העיצוב והתכנות של האתרים, דפי הנחיתה ושאר החומרים העסקיים של הלקוחות שלנו) ואמא לשני בנים מושלמים עומר ואסף. תמיד הרגשתי קצת שרוטה עד שהחלטתי להפסיק להיות שכירה. ואז יצאתי לחופש. 
העסק הראשון שפתחתי לימד אותי שאני יכולה לעשות הכל. הוא נתן לי במתנה הנאה והגשמה וחוויות מטורפות אבל לא ממש הצלחתי להתפרנס ממנו. החלטתי שבא לי גם להנות, גם להצליח, גם להתפרנס וגם לעשות מה שבא לי. אז פתחתי את העסק השני שלי.

אני יועצת שיווק משנת 2011 ואני חושבת שללמוד זה הדבר הכי מרגש בחיים.
אני כל הזמן מחפשת מורים חדשים ומטורפים שיילמדו אותי את כל הדברים שאני לא יודעת שאני לא יודעת ושיעזרו לי להגיע הכי גבוה שמתחשק לי. ועכשיו מתחשק לי להיות מורה בעצמי. או יותר נכון אחות גדולה. כזו שיודעת ונותנת עצות שהיא גם חברה שנותנת תמיכה.

הרבה זמן הרגשתי ניתוק ענק ביני לבין העסק שלי. לא הרגשתי בנוח לדבר על העסק שלי. אפילו לעצמי לא הצלחתי להסביר בדיוק מה אני עושה. הרגשתי שאני חלק מהזמן יועצת שיווק וחלק מהזמן לילך. 
וביום שנדלקתי על העסק שלי ובחרתי ליצור את החיבור ביני לבין העסק שלי, הרגשתי שהרבה יותר קל לי לשווק את העסק שלי. שזה בא לי בטבעיות ובשמחה ובלי מאמץ.
וזה מה שאני מלמדת את בעלי העסקים שבוחרים לצאת איתי לדרך.

אני מעבירה הרצאות מול עשרות אנשים, אני מלמדת קבוצות קטנות או גדולות, אני מייעצת ונפגשת 1:1 עם בעלי עסקים שרוצים לשווק את העסק שלהם. אני גם וגם. גם ריאלית וגם רוחנית, גם עצלנית וגם חרוצה, גם אוהבת לעבוד וגם אוהבת להתבטל. כי זה הכי כיף להיות גם וגם.

בשנים האחרונות ליוותי, לימדתי, שיווקתי והכרתי עשרות עסקים שנתנו בי אמון ויצאו איתי לדרך משותפת. אני מתרגשת מכל לקוח חדש שסומך עלי ומאפשר לי להיכנס ולהכיר את העולם שלו.
אם הגעת עד לכאן אז בטוח יש לנו סיבה לשוחח ולהכיר.

אז איך הגעתי לכאן בכלל?

עד גיל 30 חייתי את החיים הטובים. רווקה שגרה לבד במרכז תל אביב, עובדת בחברת סטארט-אפ מגניבה עם משכורת מעולה וכרטיס ביקור מרשים. חשבתי שזה מה שאני צריכה בשביל להיות מאושרת. לא הכרתי משהו אחר. גדלתי בסביבה שכולם היו שכירים חרוצים מלומדים ומניפת האפשרויות של “מה אפשר לעשות כשנהיה גדולים” כללה עריכת דין, מהנדסת, רופאה וכל השאר, לא עלינו.

אבל בגיל 30 משהו קרה. חברים חדשים, בילויים מרגשים, מוזיאונים, מוזיקה וההשראה המטורפת של תל אביב נתנו לי במתנה סטירה מטורפת. אבל זה לקח זמן עד שהעזתי.

בשעות היום הייתי עובדת אחראית ומרוסנת  ובערב חזרתי לנשום. חשבתי שזה הכי טוב שאפשר לבקש. אבל הגיע שלב שלא יכולתי יותר לשים את המסכה בבוקר ולשחק את המשחק של העובדת אסירת התודה. בכיתי כמעט כל בוקר בדרך למשרד ורק חיכיתי שיגיע סוף השבוע כדי שאוכל לחזור להיות לילך.

אבל זה לא הספיק לי.

התחלתי להפנים שאולי טעיתי אי שם מזמן. בפנייה שלקחתי. שאולי זה רק כיסוי ולא באמת העור והגוף שלי. שזה לא המקום הנכון עבורי. בשלב הזה הגוף המנטלי נאלץ להצטרף למה שהגוף הפיזי והנפשי כבר ידעו. שזה נגמר. פחדתי פחד מוות ממה שיקרה וממה שיהיה אבל לא יכולתי יותר. הגיע הזמן להתחיל משהו חדש. אף אחד מאתנו לא ידע מה ואיך אבל היה יום אחד שכל הגופים הסכימו שאנחנו הולכים לרדת מהרכבת. כולנו ביחד. ושיהיה בסדר.

הסתובבתי כמה חודשים טובים בעיר הגדולה ופתאום גיליתי את כל האנשים שהתעלמתי מהם עד אז. אנשים שעוסקים במה שהם אוהבים. אנשים שלא מפחדים, שמקשיבים לעצמם, שבוחרים ומובילים ונהנים וגדלים וצוחקים וכל זה בלי להתבייש בכלל.

רציתי להיות כזו. אבל לא ידעתי איך להגיע לשם.
אז התחלתי לחפש. בהתחלה מסביב ואז בפנים.

תמיד אהבתי מוזיקה. יש לי 3000 דיסקים ובכל זאת הייתי צריכה להזכיר לעצמי שאולי יש מצב שאוכל לשלב את האהבה הענקית הזו איכשהו בצורה כלשהי בחיים שלי. נרשמתי לקורס ברדיו בתל אביב ושם פגשתי ונגעתי באנשים שעושים מה שהם רוצים ואוהבים. זה היה טריפ מטורף מבחינתי. אם הם יכולים אז גם אני רוצה! בהתחלה החזרתי את הדיסקים מהאולפן אל המגירות ואחרי כמה חודשים נתנו לי לערוך רצועת מוזיקה אחת אי שם בלילה ואז עוד כמה שעות בצהרי שבת. יום אחד שאלו אותי אם אני יכולה לערוך את כל המוזיקה בכל התוכניות בכל השבוע כשהעורך הראשי נוסע לחו”ל. ויום אחד, בלי שבכלל יכולתי לחלום על הרגע הזה, הזמינו אותי להצטרף לישיבות הפלייליסט עם יואב קוטנר המלך שכל כך הערצתי. אני כותבת לכם את זה עכשיו ואני עדיין לא מאמינה שהייתי שם. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהרגשתי אושר. אמיתי. בזכותי.

אחרי תקופה החלטתי שאני רוצה יותר. אני רוצה להרוויח כסף ואני רוצה לעשות את זה בעולם המוזיקה. אז הסתכלתי ימינה ושמאלה ולא ממש מצאתי איך אפשר להתפרנס מזה. כמו כל בת דודה הוזמנתי לחתונה של קרוב משפחה. נכנסתי יחד עם עוד 1000 אורחים לגן המפואר והדבר היחיד שראיתי היה עמדת הדי ג’י. הסתכלתי עליה ושאלתי את עצמי, כמה מסובך זה כבר יכול להיות?

אז התקשרתי לדי ג’ית הכי טובה בעיר וביקשתי ממנה שתלמד אותי. ומסתבר שאם מבקשים יפה, אנשים מסכימים לעזור! (עוד שיעור חשוב מאוד שלחתי איתי לכל שאר הרגעים שאצטרך עזרה). במשך חודשים הצטרפתי אליה לעשרות ערבים ואירועים ולמדתי איך להיות די ג’ית. התחלתי לתקלט בבר קטן בתל אביב, ואז בעוד איזה אירוע הזוי ואז בחתונה קטנה ואז בחתונה גדולה. אהבתי את המוזיקה ואהבתי את הזוגות המקסימים שהזמינו אותי למסיבה הכי חשובה ומרגשת בחיים שלהם. את הרגע ההוא בחתונה של הזוג המקסים עם ה-750 אורחים שמשתוללים בשיר של ברי סחרוף שאני בחרתי, לעולם לא אשכח.

וכשכל הגופים היו בטוב, גם הלב נפתח ומצאתי את אהבת חיי. בן זוגי אהובי שעזר לי להגשים כל מה שרק ביקשתי. חייתי את החלום שאני תפרתי לעצמי. אבל ההישג הגדול ביותר שלי היה ההבנה שאני יכולה להיות כל מה שאני רוצה. אם הצלחתי להפוך ממהנדסת בהיי טק לתקליטנית שמנצחת על רחבה ענקית עם מאות אורחים, אני אוכל להיות כל מה שרק אבחר. זו ההרגשה הכי מטורפת שיש. זה נעים ומרגש ובעיקר מסיר כל פחד. וזה משהו שמלווה אותי בכל יום בחיי.

עבדתי עם אנשים שזה משהו שאני הכי אוהבת בעולם, ניגנתי מוזיקה ועוד שילמו לי על זה, והייתי עצמאית לגמרי. עשיתי מה שבא לי מתי שבא לי. אבל לא ממש ידעתי לשווק את עצמי. היו לי כמה קשרים בכמה גני אירועים ותכלס לא הייתי צריכה לעשות שום דבר בשביל לקבל פניות לעסק שלי. ברגע שזוג היה מתיישב אצלי בפגישה, הסיכוי שהוא יסגור איתי היה גבוה. כי ידעתי להקשיב להם וידעתי להתאים את עצמי אליהם. והייתי הכי מקצועית שיש. וזה הספיק. כמעט. רציתי עוד אבל לא ידעתי איך להשיג עוד לקוחות. אמרתי תודה על כל מה שהיה לי.

ואז הגיע הילד הבכור שלי אסף. לא ידעתי שארגיש ככה ולא האמנתי שאפשר לאהוב ככה. מהרגע שהחזקתי אותו בידיים ידעתי שמשהו בתוכי השתנה. בנינו לנו משפחה חמה ומדהימה ונהנינו מכל שנייה ביחד. לא רציתי לוותר על אף רגע. הבנתי שהשנים האלה לעולם לא יחזרו ולא רציתי לפספס כלום. העבודה בלילות כבר לא הדליקה אותי כמו פעם ובכל חתונה רק חשבתי על המשפחה שלי שם בבית ורציתי לחזור הביתה להסניף אותם.

עד שיום אחד החלטתי לפרוש.

אחרי 300 חתונות שתקלטתי בהן בחרתי לעצור, להודות על התקופה המדהימה ולמצוא לי דרך חדשה.

התחלתי ללמוד קצת פייסבוק בשביל לעזור לבעלי לפרסם את העסק שלו, ועוד כמה קורסים על דפי נחיתה ושיווק במיילים. אחרי שנה החלטתי לנסות לעזור לאחרים לשווק את העסק שלהם בעזרת הידע והניסיון שצברתי. לחלק עזרתי ולחלק לא ממש הצלחתי אבל האמנתי שאם אמשיך לנסות וללמוד אמצא את הדרך לעזור לכל בעלי העסקים שמפחדים משיווק. המשכתי ללמוד ולחקור ולגייס לקוחות וניסיתי בעיקר לעשות מה שהאחרים עושים. כל אחד מהמומחים ניסה לשכנע אותי שהדרך שלו היא הנוסחא שתביא לי הצלחה וניסיתי לחקות אותם. זה עבד אבל מהר מאוד הפסיק ושנייה לפני שהתייאשתי הגיע הילד השני שלי.

בזכותו לקחתי הפסקה מהכל. נשמתי עמוק, התמקדתי והתמרכזתי ויצאתי לחפש את עצמי מחדש. ידעתי שהלכתי קצת לאיבוד. מצאתי לי כמה מורות מדהימות שהזכירו לי איך להסתכל פנימה ולמצוא את המאסטר שבי, את הכח הבריאה העצום שיש לי אם רק אסכים לשמוע אותו. בילינו שנה וחצי בבית עד שהחלטתי לחזור לעבודה. הייתי רעבה כבר לפגישות עם לקוחות, התגעגעתי לשמוע את הסיפורים שלהם, ורציתי כבר לעבוד ולהצליח ולעזור לכל מי שרק יבקש את ידי.

אבל הפעם אני עושה את זה בדרך שלי.

לא איכפת לי מה כתוב בספרים ולא משנה לי מה מלמדים המנטורים התותחים הידועים. אני הולכת להוכיח לכולם שאין באמת דבר כזה שמתאים לכולם. אין דרך אחת שנוחה לכולם. אם רוצים באמת לפצח את הדרך להצלחה, חייבים להתאים אותה לבעל העסק ולאג’נדה שלו. כי הדבר היחידי שמבדיל אותי מיועצת שיווק אחרת, זה אני. לילך. ואם אני לא אעשה את זה בדרך שלי, אז אני אהיה עוד יועצת שיווק שדומה לכל השאר. וזה ממש לא מה שבא לי להיות!

היום אני הולכת בדרך שלי. אני מקשיבה לבעל העסק ולומדת אותו ורק אז מלווה ומראה את הדרך להשיג את כל מה שהוא רוצה. להצליח בעסק שלו. לנהל עסק שעוזר להרבה אנשים ומצליח להיות שונה מכל העסקים האחרים.

באתר ובבלוג שלי תמצא אותי, את העסק שלי, את הלקוחות שלי ואת המחשבות שלי.

מוזמן להצטרף אליי למסע.

לילך